בדרום רמת הגולן שוכנות שתי פינות חמד יפהיפהיות שיש בהן גם מים, גם נוף מרהיב לכנרת וגם שפע של פינות צל ומשחק. כל אחד מהמעיינות האלה שוכן על דרך קדומה שעלתה לדרום הגולן ויחד הן מספרות את חשיבותו של האזור בתקופת ממלכת ישראל.
מלכים א פרק כ
הימים הם ימי שתי הממלכות: מלכת יהודה בדרום וממלכת ישראל בצפון. בתקופתו של אחאב יש קשרי ידידות עמוקים בין שתי הממלכות, ואחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה, הם חברים כל כך טובים, שהם אפילו מחתנים את הילדים שלהם אחד עם השניה.
אבל איום גדול מגיע מצפון: בן הדד מלך ארם מנסה לנגוס בשטחי ממלכת ישראל והוא מעז להגיע עד עיר הבירה- שומרון. לאחר שבן הדד נכשל בכיבוש שומרון, נערך קרב מכריע בסמוך לעיר אפק שבדרום רמת הגולן. למרות שצבא ישראל קטן משמעותית, הוא יודע לנצל את השטח ונוחל ניצחון גדול. בן הדד נס על נפשו ומתחבא בעיר אפק. ואז קורה משהו מוזר: אחאב, מרחם על מי שהיה אויבו הגדול, קורא לו "אחי", ומשחרר אותו. מה חשבו על כך הנביאים? מה קורה לנביא שמסרב פקודה? ומה בעצם חשב אחאב?
רוצים להאזין לסיפור?
קבלו את ההדרכה של נתנאל על הסיפור, מוזמנים לשמוע אותה בנסיעה בדרך לטיול, או כשיושבים בצל מתחת לעץ התאנה במעיין, עם תנ"ך פתוח וערגליות תות.
האזנתם להקלטה?
קבלו עוד כמה ממתקים שיעזרו לחבר את התנ"ך לשטח
תסתכלו על המפה המצורפת שעיצבנו לכם.
באזור דרום רמת הגולן ישנו קטע אחד רמתי שמנותק מסביבתו כמו אי גבוה, זהו השטח שבו שוכנים היום היישובים מבוא חמה וכפר חרוב. זוהי רמה גבוהה ושטוחה שמוקפת בנחלים תלולים מכל כיוון: מדרום הירמוך, ממזרח נחל מיצר, מצפון נחל עין גב וממערב מתלולי הכנרת.
הקטע היחיד שמחבר חלק זה לרמת הגולן, הוא קטע צר ברוחב של כ 50 מטרים. מי ששולט בקטע הזה יכול למעשה לחסום את הדרך בין שני חלקי דרום רמת הגולן. קטע זה נקרא "המיצר" והוא נתן את שמו ליישוב מיצר ולנחל מיצר.
בקטע זה עברה דרך חשובה שעלתה מבקעת הירדן דרך עין עקוב, ומשם המשיכה על הרמה עד לדמשק.
העיר אפק, נמצא ממש בקצה של המיצר הזה, ועל כן ניתן לשער שהקרב של אחאב מול בן הדד התנהל על המיצר הזה. צבא אחאב נמצא מדרום ואילו צבאו של בן הדד מצפון. אחאב ניצל את העובדה שלמרות שצבאו של בן הדד היה גדול בהרבה- במיצר עצמו, אין אפשרות להתנגשות של יותר מכמה עשרות בני אדם. כך, בתכסיס שאינו ידוע לנו עד הסוף, ניצח אחאב את בן הדד שברח לעיר אפק- ובה התחבא.
מדוע אחאב משחרר את בן הדד?
על פי המקרא התשובה היא שמלכי ישראל "מלכי חסד המה", כלומר רחמנים וחסודים.
אולם ייתכן שמול עיניו של אחאב עמדה גם אסטרטגיה רחבה יותר.
בתקופה שבה מתרחש הקרב, האימפריה האשורית הולכת וגדלה ומאיימת להגיע גם לממלכת ישראל. ממצא ארכיאולוגי בלתי רגיל שופך לנו אור על הפוליטיקה הקדומה באזור. בפר כורח שבדרום מזרח טורקיה של ימינו נתגלתה במאה ה19 כתובת ארוכה מלפני 2900 שנה. הכתובת היא של שלמנאסר השלישי, מלך האימפריה האשורית ובה מתואר קרב גדול שאותו הוא ערך מול המלכים שמדרום לנהר הפרת. הקרב נערך בקרקר שבסוריה ואל מול האימפריה האשורית עמדה קואליציה של 12 מלכים מהאזור.
שניים מאותם מלכים הם הדדעזר מלך ארם-דמשק, שהוא ככל הנראה בן הדד, ואחאב הישראלי. אחאב מופיע בשמו ובייחוסו, ויש לו את מספר המרכבות הגדול ביותר בכל קואליציית הנגד מול האימפריה האשורית!
קרב קרקר מול האימפריה, נערך שנים ספורות לאחר הקרב של אחאב באפק.
נתונים אלו שופכים אור על ההחלטה של אחאב להשאיר את בן הדד בחיים וליצור איתו הסכם שלום. ייתכן כי אחאב העדיף לשמור את בן הדד כנאמן לו בכדי שיסייע לו במלחמה העתידית מול אשור, כפי שאכן קרה.
כתובת זו מראה את עוצמתה של ממלכת ישראל שהייתה בימי אחאב הממלכה החזקה ביותר במרחב, ושמה את אחאב כמלך שיודע לייצר בריתות ולהוביל מהלכים אזוריים אסטרטגיים כבירים.
בימים בהירים, תוכלו לראות מכאן באופק את החרמון- מההרים החשובים במדינת ישראל. רחל המשוררת קראה לחרמון- "חרמון הסבא", אבל מסתבר שכבר בתנ"ך החרמון נקשר לסבא זקן. איך למה ומדוע?
